חברים

אז איך לספר?

ניסיתי כמה טקטיקות. בהחלט חוויה מעניינת עם המון אנקדוטות לחשוב עליהם.

הראשונה, והספונטנית ביותר, התרחשה דקה אחרי השיחה עם הרופאה (זו שעושים בחדר שקט ונוח, ושבודקים לפני אם "את לבד פה"), לא הייתי מסוגלת להוציא מהפה את צירוף המילים סרטן ואיזושהי מילת ייחוס עלי. אז פשוט כתבתי לקבוצת הווטסאפ החביבה עלי "הודעת היום: לשרי יש סרטן"

שלחתי את זה וחיכיתי לראות מה יקרה…

לא חיכיתי הרבה…

השניה היתה באותו ערב, עם חברה טובה במקום הכי לא קשור. הופעת רוק. מתיישבת ושולפת. מה המצב? יש לי סרטן.

חברה שלי בהתה בי דקה או שתיים, ואז פשוט הפכה להיות הדבר הכי תומך והכי לא מכביד שיכולתי לבקש. אפילו הצלחתי להנות באותה הופעה. יש מינון מדויק בתמיכה בחולה, של אמפתיה, דאגה, בטחון שיהיה בסדר, קורטוב נונשלנטיות לגבי העניין, ומעל כמה גרגירי רחמים. אבל ממש מעט. רק בשביל שתרגישי גיבורה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s