מסיבת כימו ראשונה

כימו. טיפול כימותרפי. אימת חולי הסרטן. לפחות ככה לי זה נראה. הגעתי בבוקר לאשפוז יום האונקולוגי. כולם כל הזמן ככ נחמדים. הצמידו לי את רקפת, האחות שלי לעונה. היא היתה חמודה וקלילה ורגישה, ככה שהיה נראה לי שיהיה בסדר. היא התחילה להסביר לי מה יקרה ואיזה תופעות לוואי יהיו. נראה לי שכל החודש האחרון הייתי בבטחון מלא שאני עוברת את זה בקלות, ושהכל שטויות והחיים והאופטימיות חזקים מזה. אבל כשרקפת אמרה משהו על השיער שייפול, פתאום כמו ילדה הרגשתי כמה דמעות קטנות בעין. פתאום הרגשתי שאולי אני לא ככ חזקה כמו שאני רוצה להיות.

ברגע הבא זה עבר. המשכנו לכורסת הטיפולים. רקפת חיברה אותי לאינפוזיה ותלתה 4 שקיות של נוזלים מעלי. שקית ראשונה, סטרואידים. תוך 5 שניות היה לי חם בכל הגוף והרגשתי עקצוצים. מוזר ומצחיק. זה עבר ממש מהר. אח"כ עברתי את שאר השקיות, ובאף אחת מהם לא הרגשתי כלום.אחרי שעתיים הייתי מורעלת כהלכה ומוכנה ללכת הביתה.  זהו. נגמרה המסיבה.

הרגשתי רגיל, אפליו הסתובבתי קצת אח"כ והגעתי הביתה רק אחה"צ. מחכה לראות מה יקרה. החומר לא איכזב. עד 20:00 כבר הייתי בתוך המיטה, עם ויסות טמפרטורה שלא עובד, עוברת מחום וזיעה, לקור. מחכה ומדליקה את המזגן. לשתות ולאכול לא הצלחתי בכלל, ובעיקר חיכיתי שהזמן יעבור. בבוקר הרגשתי אותו דבר, אבל קצת משופר…וככה זה המשיך כמה ימים. אחרי 4 ימים נשארה לי כמעט רק העייפות. נראה לי אפשר להגיד שהמסיבה עברה בהצלחה יתירה. לא נרשם גיהנום. אם כי אני לא יכולה להתעלם מהחרדה הקטנה של : "חכי חכי מה יהיה בהמשך…"

בנתיים אני מנסה לחזור לשגרה מסוימת.

                         1

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s