מסיבת כימו שלישית

עבר שבוע. עוד טיפול. עוד חומר ממית (ומחיה) זורם לי לדם. מסתבר שמה שמספרים במכוני הסרת שיער על מחזוריות הצמיחה, הוא נכון. בטיפול השני הפסיקו לנשור לי השערות בשלב מסוים, וכמו שעון כמה ימים אחרי השלישי, קובץ שורשים חדש ניתק עצמו ממני. האמת שזה היה ממש פתאומי. פתאום אחרי שבוע של גלח 0 מגניב ושיקי, שכבר התחלתי להתרגל אליו, העברתי יד על העורף (התנועה החדשה שלי…) ומצאתי אותה מלאה בחתיכות שער באורך 3 מ"מ. ושוב, מעבירה יד על הראש, ומלא שיערות באורך 3 מ"מ. ושוב… מהעצבים שמתי את הראש מתחת לברז ושפשפתי עם סקוץ', יאללה לגמור עם זה כבר. אמנם ההתקרחות בשלבים הקלה על העניין, אבל די מספיק שלבים.

אז עכשיו קרחת. אי אפשר להסתיר. מדי פעם במבט חטוף למראה אני לא מכירה את עצמי. אבל אז שתי נשימות, ותזכורת שזה זמני, זה שטויות, והחיים הרבה יותר גדולים מזה.

אז יאללה, לנצח את הסרטן!