פרומו למסיבה מספר שש

עוד יומיים שוב מקבלים מנה. הייתי עסוקה בקייטנת הסרטן שלי בזמן האחרון ובלי לשים לב אני כבר כמעט בסוף הכימותרפיה. אני עכשיו על חומרים אחרים. לא קשים יותר ולא קלים יותר, פשוט אחרים. הם בעיקר גורמים לי לכאבי שרירים ותשישות של הגוף, ולמרות שזה נמשך יותר זמן, זה מתקזז עם כך שעם כאב אפשר לתפקד יותר בקלות מאשר עם בחילות והפרעות ביציאות. (אז כמו שאמרתי, אחרים)

אני מרגישה שעבר המון זמן מאז שהיתה לי שגרה. חיים מסודרים של עבודה ופנאי. הצורך הבסיסי שלי, למצוא משמעות בחיים ובעשייה כל הזמן, מתחיל למצות את זה שהמשמעות כרגע היא בעיקר סרטן. זה גורם לי שוב להיות מוטרדת מקריירה, אהבה, ומערכת היחסים שלי עם רוחות השמיים.

בכימו הקודם, איכשהו מצאתי את עצמי עם אמא ושלושה אחים בחדר, מחוברת לאינפוזיה וחצי ישנה מהכדורים. הרגשתי את המאבק הזה בן הנימוס וההכרת תודה (האמיתית) שהם פה בשבילי, לבן הרצון לקום ולצעוק עליהם שילכו ויעזבו אותי בשקט. שיחזירו לי את הפרטיות שלי ואת החיים שלי. (רוצה שוב לדבר עם אמא רק פעם בשבוע). ברור שגם עשה לי טוב שהם היו שם, מאוד, אבל לקראת המסיבה הבאה אני מגייסת חברים למשימת הליווי.

                         5

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s