פוסט כימו

היום הרגשתי הכי טוב שהרגשתי מזה חמישה חודשים. מדהים פתאום שיש אנרגיות שלא נגמרות גם אם אני לא ישנה צהריים, וכיף שפרק הכימו עבר, והתפנה מקום לדברים חדשים. כמעט הייתי אומרת שאני מרגישה שעכשיו זה הזמן להבריא ולסיים את סיפור הסרטן שלי, אבל כנראה עדיין לא. רק הפוגה.

בפגישה הראשונה עם הכירורגית, צפינו יחד בצילומים של ה MRI שעשיתי בסוף יוני, (גוש יחסית גדול בצד, והילדים שלו מטיילים באזורים אחרים), והיא היתה חד משמעית לגבי הצורך בכריתה מלאה. בפגישה השניה הגעתי כבר עם תוצאות של ה MRI  החדש שעשיתי אחרי הכימו. מסתבר, שהכימו עבד טוב על התאים שלי (!!!) והתמונה היתה נראית אחרת לגמרי. מה שפתח לי פרק חדש. התלבטות.

                         14

תדמיינו משקל של פעם. הזה ממתכת שיש לו שתי קעריות עם מטוטלת, וצריך להניח משקולות במידות שוות עד שהוא נשאר ישר. זה שפעם ראיתם במכולת ליד הבית של סבא וסבתא.

אני עכשיו באמצע שקילה, מנסה בימים האחרונים להגיע לאיזון. על המשקל חרותות המילים "איכות החיים שלך לשנים הקרובות", אבל גם כשאני בטוחה שהמשקל סוף סוף נוטה בבירור לצד מסוים, פתאום נוחתת משקולת קטנה חדשה ומפירה את זה.
בצד אחד מונחות השדיים שלי, (יותר נכון העתיד שלהם). אז נכון שהיום יודעים לעשות שחזורים מדהימים, ונכון שלחצי תל אביב (כמעט) יש סיליקון בגוף, אבל עדיין זה לכרות איבר, וזה תותבת, ולא משנה איך מסתכלים על זה זה משהו חיצוני שיודבק אלי. ויודבק במקום משהו שאני דוקא מאוד אוהבת.
בצד השני יש רוגע, אפס דאגות, שום מחשבות על האם הסרטן יחזור, שום חרדות שאני מחכה לתוצאות MRI. ותחושה שעשיתי צעד רדיקלי ומעשי כדי לשמור על הגוף שלי. כל הכבוד לי.
בכל החודשים האחרונים, מעטתי לכתוב בגוגל מילים שקשורות במחלה ולקרוא. נראה לי שלרוב זו טעות גדולה לקרוא באינטרנט, שדה רחב של דעות מנוגדות, על המחלה האישית שלי. בטח אם היא כ"כ רבת פנים ומלאה בהמון חורים של ידע. חרגתי ממנהגי השבוע (בעוד אחת מהשעות המוזרות שהתעוררתי בהם בלילה) כדי לקרוא על הדילמה של כריתה או לא. השגרירה היפה אנג'לינה עשתה יחסי ציבור מעולים, והנושא הזה חם ברשת כמעט כמו כישורי ההנחיה של בר רפאלי.
לא יכולה להגיד שמצאתי שם תשובה חד משמעית, אבל זה מקדם את תהליך ההחלטה. אני ממלאה את המוח שלי בהמון מידע, בעיקרו מחוות דעת של הרופאים, מתייעצת עם המשפחה, עם חברים קרובים, מעל מפזרת קצת מידע אינטרנטי, מערבבת הכל ומאמינה שאיכשהו אני כבר ארגיש את התשובה, כי תמיד ככה זה עובד לי.
ובסופו של דבר, אני מרגישה ברת מזל. הרפואה יודעת לתת לי פתרונות, וההתעסקות שלי היא באיכות חיים ולא בחיים עצמם.

אקו לב

יחד עם המשימה להחליט, קיבלתי מהכירורגית, (שהיא אגב מקסימה, מקצועית וחמה. מומלץ) דףA4 עם רשימת בדיקות לפני הניתוח. אף אחת מהם היא לא כזה עניין גדול, אבל בשביל אחת כמוני שמעולם לא חתכו אותה ככה, זו היתה אחת מה "טו דו ליסט" המוזרות שקיבלתי.
התחלתי מההתחלה. המשימה הראשונה למעלה. אקו לב. לאחוז מסוים מהאנשים שמקבלים כימותרפיה נפגע הלב. וכמו בכל דבר, גם פה אתה מקווה לא ליפול בסטטיסטיקה. בכלל סרטן זו מחלה שהקו המנחה שלה הוא "הלוואי שלא אפול בסטטיסטיקה".

וכן, תפילותי נענו. לא נפלתי. כיף.

12

ראש דשא

נגמרה לי הסבלנות לקרחת. כנראה בגלל שאני מרגישה פתאום שוב בריאה. זה התחיל מגניב, המשיך עדיין בשיקיות, זרם נעים בקיץ, אבל די, נמאס, וקר. לשמחתי, הפלומה החתולית כבר לגמרי פה…ואוטוטו גם השיער.

…coming soon

                         10

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s