על ניסים ושדים

"מְרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאָה נֵס
אֲבָל מִקָּרוֹב גַּם נֵס לֹא נִרְאֶה כָּךְ.
אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָבָר בְּיָם-סוֹף בִּבְקִיעַת הַיָּם
רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמַּזִּיעַ שֶׁל הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו
וְאֶת נוֹעַ יְרֵכָיו הַגְּדוֹלוֹת."

(יהודה עמיחי)

חודש וחצי מאז עברתי את הניתוח. התוצאות שלו היו מצוינות. כיף. הסתובבתי כמה ימים עם תחושת הנס הזו. נס הנכסים הישנים שחוזרים אלי. (אנרגיות, שיער, גבות, ריסים, חזה שוב מקבל צורה, בריאות נו…)

תחושת הנס בחיים חמקמקה, וכמעט אף פעם לא מרגישים אותה און ליין. אני ניסתי בשבועות האחרונים לאחוז בזה ולחרוט את זה בי, שאוכל לשלוף בעת הצורך.

השבוע התפנה קצת זמן ואני וסיני (אח יקר), יצאנו לבצע רעיון שהתבשל כבר מזמן בראש היצירתי שלו. מין סיכום שכזה לתקופת טיפולים לא הכי נעימה, שהעירה שדים, אבל גם נתנה כוחות להשכיב אותם לישון, ואפילו אחד או שניים מהם לשחרר ולשלוח למקום רחוק אחר.

                         

לחיי הבירוקרטיה

פעם ראשונה בחיי שנאלצתי לעמוד פנים אל פנים מול המפלצת הזו. לא לעבור לידה, מאחוריה או מהצד השני, אלא ממש מול הפנים.

קופת חולים – ביטוח בריאות – ביטוח לאומי – פנסיה – משרד השיכון – מס הכנסה – משרד התחבורה – עיריית תל אביב – אונקולוגית תל השומר –כולם רוצים טפסים, כולם רוצים אישורים, לכולם אין זמן.

היום, כשנשארו לי ממש מעט פרוצדורות, אני יכולה להכריז בגאווה שהסתדרתי עם זה די טוב. דרש סבלנות, דרש קלסר מסודר מאוד עם תיקייה לכל נושא, דרש מדי פעם אנשים שירגיעו אותי כשהעצבים עולים, ושיתנו יד, אבל צלחתי את זה. והיום אני יכולה להציע פה לכל דורש קורס בהתנהלות בירוקרטית – מתחילים.

יש משהו נעים בלדעת שאני חלק ממדינה שיש לה את כל המערכות האלה. אני יודעת שזה ישמע קצת לא פוליטיקלי קורקט, ושאני אחשד פה שלקחתי משהו עם ארוחת הצהריים היום, אבל גיליתי שביטוח לאומי בסוף עובד לא כזה רע. ולפחות יחסית לאיך שהוא היה לפני 5 שנים (בפעם הראשונה שחוייתי דרכו עיקול חשבון בנק), הוא מתנהל די חלק. כמעט אין תורים, נותני שירות יחסית נחמדים, ואפילו למדו לסמס את סטטוס הבקשות. את שיא החיבה למערך הזה חוויתי כשהוזמנתי לועדה רפואית. הגעתי אחה"צ לשערים הסגורים שלו ביצחק שדה. שומר מנומנם ישב מהצד השני של הדלת המסתובבת, וידא שאני לועדה, והכניס אותי. בפנים הכל ריק ורגוע. דלפקים ריקים. למעלה פקידות רגועות ואנשים נכנסים אחד אחרי השני לחדרים… לא מה שהייתם מדמיינים…

                         

טוב, עוד כמה שבועות ירד לי ההיי מהבריאות החוזרת, ואני אחזור לחשוב מחשבות לגיטימיות על ביטוח לאומי. מקווה שלא אחזור להתבאס על השורות הביטוחיות שיורדות כל חודש במשכורת, ושאשאר קצת פחות קפיטליסטית ממה שהייתי פעם.

נפגש בפרק הבא.