קרחת

תמונה

באופן כללי אני משתדלת לקחת כל מה שקורה בקלות. זה עוזר לי לשמור על שליטה, זה עוזר לי להרגיש שאני יודעת מה קורה ויודעת איך להתמודד עם זה.נראה לי שהפחד מלהיות במקום לא מוכר של דאגה וכאב, יותר מפחיד מכל מה שהסרטן יכול להביא לי. אולי בגלל זה אני לוקחת את הקרחת בקלות.

השלב הראשון היה יום כיף בנווה צדק עם בחורה מקסימה שאני מכירה, שהיא במקרה גם צלמת. הסתובבנו בן הסמטאות וצילמנו אותי ואת השיער המתנפנף שלי מכל כיוון אפשרי. כל פעם שהרגשנו שחסר חידוש, התחבאתי באיזה חדר מדרגות והחלפתי בגדים, או הוספתי כובע חדש. אחרי הצהריים, הלכתי הביתה מותשת לגמרי, אבל עם 4 סלילי סרט צילום שלי ושל השיער שלי.

אספתי את כוחותי לשלב השני… הזמנתי חברה טובה, ויחד ארגנו לנו במרכז הדירה הקטנה שלי. כסא, מולו מראה, מספריים גדולות וחדות (שאני בדר"כ חותכת איתם בדים), 2 מסרקות וקצת סיכות ראש. שמנו במחשב סרטוני יו טיוב של "how to cut your hair…" והתחלנו במשימה. מזל ששתינו הולכות כבר המון שנים לאותו ספר, ושמרוב הערצה לבחור המוכשר תמיד הסתכלנו טוב טוב על כל תנועות הגזירה שלו ועל כל הנפת סכין. נשמנו עמוק, הזכרנו לעצמנו שבמקרה הכי גרוע יש ממש לא רחוק שכן עם מכונת תספורת, והתחלנו…

אחרי שעתיים שתינו היינו מרוצות, ודי מופתעות שזה הצליח. חברה שלי ממש הפגינה כישורי תספורת חבויים. בימים שאח"כ הסתובבתי עם התספורת הקצרה והמגניבה שלי, ודי נהניתי. אי שם אחרי 5 ימים התחלתי להרגיש שאני נוגעת בשיער והוא נשאר לי על היד. מממממ

                         2

פה נכנס שלב שלישי. מכונת תספורת. בנתיים על מספר 9. ו….רוץ… כל השיער נושר לו די מהר ליד הרגליים שלי. התעלמתי מהמראה המוזר והתמקדתי בזה שזה נעים בקיץ, נעים להעביר על יד, וגם סה"כ די יפה.

                         3

הבעיה התחילה שכל הכרית והמיטה שלי התמלאו בשערות באורך 9 מ"מ. ושכל נגיעה בראש השאירה לי המון שערות על היד. עשיתי סיבוב נוסף במספר 0. קיוויתי שזה סוף סוף יעשה לי קרחת ונוכל לשים מאחור את ההשתלשלות הזו. די לציפיה ולחוסר ודאות. אבל בנתיים הראש שלי עדיין מלא בשערות קטנות והן עדיין נושרות לי לכל מקום, משאירות אחרי שובל…

עכשיו אני מנסה לברר אם זה בטיחותי לגלח את הראש בסכין.